החלטה בתיק בש"א 2758/03

1.         זוהי החלטה  בבקשת המבקשת, להטיל עיקול זמני על זכויות המשיבות,  אצל המחזיקים,  כמפורט  בבקשה. החלטתי לדחות את הבקשה ולהלן נימוקי ההחלטה.

2.       רקע

א.   המבקשת הגישה  נגד המשיבות  ביום 17.3.03, תביעה בסדר דין מקוצר, לתשלום סך    323,276 ש"ח. בו ביום ניתן לבקשתה צו עיקול  זמני (להלן- צו העיקול הראשון), ע"י  כב' הרשם  (כתוארו  אז)  ע.  רוזין.

ב.    ביום 15.4.03, הגישו המשיבות, בקשה להכריז על בטלות  הצו  בין היתר, עקב אי המצאתו  במועד (תוך 3 ימים), לידי המשיבה. המבקשת השיבה  לבקשה, וביום 4.5.03 קיבל  כב' הרשם רוזין את הבקשה, והכריז  על בטלות צו העיקול.

ג.     ביום 25.5.03, הגישה המבקשת  את הבקשה דנא, בה עתרה לשוב ולהטיל עיקול  זמני, על נכסי המשיבות.  כב' הרשם  רוזין קבע, כי נוכח ההחלטה  על בטלות צו העיקול  הראשון,  אין להעתר  לבקשה במעמד  צד אחד, והורה  על העברת הבקשה  לתשובת המשיבות. עם קבלת התשובה, נקבע  דיון בבקשה ליום  23.6.03. הדיון  נדחה מס' פעמים, בעקבות בקשות שהגיש ב"כ  המשיבות, בהסכמת ב"כ  המבקש.

ד.    נקבעו דיונים   בבקשת המשיבות ליתן להן  רשות להתגונן  מפני התביעה,  ובבקשה להטלת עיקול זמני  (הבקשה שבפנינו), ליום  7.9.03. במסגרת הדיון הסכימו הצדדים, כי תינתן למשיבות  רשות להתגונן  כמבוקש.

כב' הרשם  רוזין אישר את  הסכמת הצדדים, וקבע כי תוך 10 ימים, יודיע  ב"כ המבקשת, אם יש מקום לקבוע  את הבקשה  להטלת עיקול  זמני לדיון, שאם לא כן, תחשב כבקשה שנמחקה.

ה.   עוד קודם לכן, הגישה המבקשת  ערעור על ההחלטה, שלא ליתן צו עיקול במעמד צד אחד. הדיון  בערעור התקיים ביום 29.12.03, ואז הודיע ב"כ המבקשת, כי הוא מבקש לדון בבקשה  להטלת עיקול זמני  במעמד  שני הצדדים,  ולפיכך  נמחק הערעור. הדיון בבקשה נקבע ליום 6.1.04, ושוב הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון  בהסכמה. מאחר וכב' הרשם רוזין  מונה אז לכהונת  שופט  בבית משפט השלום באשקלון, הועבר התיק לטיפולי, ונקבע דיון ליום 19.1.04. הדיון  נדחה שוב לבקשת ב"כ המשיבות, שהוגשה  בהסכמת ב"כ המבקשת, ולבסוף התקיים הדיום ביום 1.3.04 .

ו.      הצדדים ביקשו  בתום הדיון, לאפשר להם להחליף  ביניהם מסמכים מסוימים , וליתן צו לסיכומים  בכתב, כאשר לכל צד יוקצבו  לשם כך שבעה ימים, וכך הוחלט.

ז.     בשל מחלתו של ב"כ  המבקשת, הוארך המועד להגשת הסיכומים  מטעם המבקשת, והם הוגשו  לבסוף ביום 4.11.04. סיכומי  המשיבות  הוגשו ביום 16.12.04.

3.    טענות  המבקשת

א.      בכתב התביעה, תבעה המבקשת  מן המשיבה לשלם לה סך של 323,276 ש"ח, שהינם דמי שכירות  חודשיים בסך  8,100 דולר  כשוויים  בש"ח  בתוספת מע"מ, עבור  התקופה  שמיום  1.9.02 - מועד תחילת השכירות על פי ההסכם,  ועד ליום 1.3.03, בהפחתת סך  1,220 דולר ארה"ב, ששולמו ע"י המבקשת  ביום 30.1.03. המושכר בגינו  נתבעו  דמי השכירות האמורים, הינו מקרקעין  בשטח 2,707 מ"ר, עליו בנויים מס' מבנים, ואשר הושכר  למשיבה, לצורך הקמת מתקן  למילוי ושווק גז.

ב.      לכתב התביעה, ולבקשה להטלת העיקול הזמני שלפנינו, צורפו בין יתר המסמכים,  צילום חוזה חכירה בין מינהל מקרקעי ישראל ובין המבקשת, וכן צילום הסכם שכירות  מיום 31.8.02.  לפי הסכם השכירות,  הושכרו המקרקעין  למשיבות למשך חמש שנים, מיום 1.9.02 עד ליום 31.8.07,  וניתנה  להן אופציה  להארכת  השכירות עד  ליום 31.8.2011.  דמי השכירות  החודשיים  על פי ההסכם הינם כאמור  8,100 דולר בתוספת מע"מ.

ההסכם  מודפס, ונושא בכל עמוד, חותמת הנחזית  כחותמת המבקשת ועליה חתימה, וכן חותמות הנחזות כחותמות המשיבות  ועליהן  חתימה. יצויין, כי המבקשת לא ביטלה  את החוזה, ולא  דרשה סילוק  יד המשיבות מן המקרקעין. בשלב זה תבעה המבקשת אכיפת התחייבות המשיבות לשלם לה  את דמי השכירות בהתאם לחוזה, עבור התקופה שמתחילת  השכירות, ועד למועד הגשת  התביעה בלבד.

ג.       לטענת  המבקשת, קיים חשש סביר, כי אי מתן  הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, אם תתקבל התביעה. בהקשר  זה  טענה המבקשת, כי אי תשלום החוב הנתבע, חרף התחייבותן המפורשת  של המשיבה בחוזה השכירות, מלמד על כוונת המשיבות  להשתמט מתשלום החוב  הפסוק, לכשינתן פסק הדין.

המבקשת טענה, כי מתשובות המחזיקים  לצו העיקול הראשון עלה, כי המשיבות מצויות בקשיים כלכליים. תשובות  המחזיקים  אליהן הפנתה  המבקשת הינן:

1) תשובת בנק מרכנתיל  דיסקונט, אשר הודיע, כי לא מתנהל אצלו  חשבון ע"ש  המשיבות.

             2)  תשובת בנק הפועלים אשר  הודיע, כי לא אותרו  אצלו חשבונות על שם המשיבות.

3) תשובת בנק  לאומי אשר הודיע, כי למשיבות "...פקדונות פק"מ  ששווים  הכולל  אינם פחות מסכום העיקול", וכי "התחייבויות  הנתבעות כלפינו ליום קבלת ההודעה  עולות על שווי הפקדונות  המשמשים לנו כבטחון"...